מה אפשר לעשות כבר היום?
- לקצר את הסיבוב, לשנות את שעת התרגול או לבחור משחק אחר מתוך מה שנשלח.
- לרשום שתי דוגמאות שמראות איפה הילד נתקע או מאבד עניין.
- לבקש מהקלינאית להתאים את החומר; לא להחליף לבד יעד או רמה.
איך מזהים שהקושי הוא במשימה עצמה?
לא צריך להחליט אם הילד “מצליח בהיגוי”. מסתכלים על מה שקורה סביב המשימה: האם הוא מצליח להיכנס אליה, כמה עזרה נדרשת, והאם הקצב מאפשר לו להישאר רגוע ומעורב.
אולי המשימה קשה מדי
- הילד מוכן להשתתף, אבל נעצר כמעט בכל פריט או מבקש עזרה לפני כל ניסיון.
- הוא מצליח רק אחרי הרבה חזרות של המבוגר ומאבד את רצף המשחק.
- הסיבוב קצר, ובכל זאת מצטברים תסכול, עייפות או הימנעות מאמירה.
אולי המשימה כבר קלה מדי
- הילד עובר במהירות בלי להקשיב למודל או בלי להתעניין בפעולה.
- הוא מכיר את כל הפריטים ומבקש עוד אתגר או הקשר חדש.
- הוא משתתף ברצון, אבל התרגול מרגיש אוטומטי ולא דורש את תשומת הלב שהקלינאית ציפתה לה.
מה אפשר לשנות בבית בלי לשנות את היעד?
- לפתוח סיבוב קצר יותר ולסיים בזמן.
- לבחור שעה שבה הילד פנוי יותר.
- לשבת יחד או לתת לילד לבחור משחק אחר מתוך המשחקים שהקלינאית אפשרה.
- לעצור אחרי פריט קשה ולהמשיך בפעם אחרת, במקום לדרוש הרבה ניסיונות ברצף.
מה משאירים להתאמה עם הקלינאית?
לא משנים לבד את הצליל, המילים או רמת התרגול, לא מוסיפים רמזים לתנועת הלשון או הפה ולא מחליטים שהגיע הזמן לעבור למשפטים. שולחים תיאור קצר, והקלינאית מחליטה אם לצמצם את הסט, לשנות רמה, לחזור למודל במפגש או לבחור משימה אחרת.
איך מבקשים התאמה בלי לכתוב דוח?
נוסח שאפשר לשלוח
“שמנו לב שבתרגול האחרון הילד השתתף, אבל ____. זה קרה בעיקר במילים ____ / אחרי ____. ניסינו סיבוב קצר יותר וזה ____. כדאי להמשיך כך או להתאים את הכמות, המילים או הרמה במפגש הבא?”
ואם הילד בכלל לא רוצה להתחיל?
זה כבר מצב אחר. כשהקושי הוא עצם הפתיחה, מאבק או רצון רק לשחק בלי משימת תרגול, המדריך על התנגדות יעזור יותר מהתאמת הקושי.
כשהילד לא רוצה לתרגלמה לומר, מה לקצר ומתי לעצור.מקורות לקריאה נוספת
העמוד עוזר לתאר השתתפות ועומס בבית; הוא אינו כלי להערכת ההפקה ואינו מחליף התאמה מקצועית לילד מסוים.
רוצים לעדכן את הקלינאית אחרי שבוע?
אפשר לאסוף את מה שקרה בבית לעדכון קצר, בלי לדרג את הילד ובלי לזכור הכול.
חזרה לחומרים להורים