פתרון בעיות בבית

כשהילד לא רוצה לתרגל

לא כל התנגדות דורשת עוד שכנוע. לפעמים הבחירה הנכונה היא לקצר, לשנות את רגע התרגול או לעצור ולעדכן את הקלינאית.

בקצרה

תרגול קצר שנפתח ברצון עדיף על תרגול ארוך שנגמר במאבק. מתחילים מבחירה קטנה, שומרים על סיום צפוי ומפסיקים כשכבר אין לילד מקום לעוד ניסיון.

מה עושים לפי מה שקורה עכשיו

לא רוצה להתחיל

מציעים בחירה קטנה בתוך התרגול, לא בחירה אם חייבים להשלים הכול.

אפשר לומר: רוצה לבחור משחק אחד ממה שמופיע כאן?

מתחיל ופורש באמצע

מקצרים לסיבוב אחד או למספר קטן יותר של תחנות בפעם הבאה.

אפשר לומר: נעשה סיבוב אחד ונעצור.

רוצה רק את המשחק

מסבירים שהמילה והמשחק באים יחד, בלי להפוך את זה לוויכוח ארוך.

אפשר לומר: קודם שומעים ומנסים, ואז המשחק ממשיך.

מתוסכל ממילה

ממשיכים למילה הבאה או מסיימים. לא מבקשים חזרות שוב ושוב עד שזה נשמע נכון. אם הקלינאית נתנה הוראה אחרת, פועלים לפיה.

אפשר לומר: המילה הזאת הייתה קשה היום. ממשיכים.

מבקש לנסות שוב

אפשר ניסיון נוסף אם הוא רוצה, ואז מתקדמים כדי לא להיתקע על מילה אחת.

אפשר לומר: עוד פעם אחת, ואז עוברים הלאה.

שלושה דברים שאפשר לשנות לפני שמוותרים

  1. את הרגע

    לנסות לפני פעילות נעימה ולא בסוף יום עמוס.

  2. את הגודל

    לבקש מהקלינאית סיבוב קצר יותר או פחות מילים.

  3. את הבחירה

    לתת לילד לבחור משחק, מקום ישיבה או מי פותח ראשון.

מתי עוצרים

אם הילד כועס, נמנע מדיבור, אומר שהתרגול קשה לו או שהשיחה הופכת למאבק — עוצרים. לא מחליפים לבד את הצליל או את רמת התרגול; מבקשים מהקלינאית התאמה.

מה כדאי לעדכן את הקלינאית

כתבו מתי ניסיתם, האם הילד הסכים להתחיל, באיזה שלב נעצר ומה עזר. אין צורך לקבוע אם המילה הייתה מדויקת — תיאור קצר של החוויה בבית מספיק כדי להתחיל התאמה.

מקורות לקריאה נוספת

רוצים לעדכן את הקלינאית בקצרה?

הדף הבא מרכז בדיוק את הפרטים שכדאי להחזיר אחרי שבוע.

חזרה למרכז הידע
מה מספרים לקלינאית אחרי שבוע